הקדמה
בדף כ’ ע”ב במסכת ראש השנה מופיעה סוגיה העסוקת ב-“סוד העיבור”. זו אחת הסוגיות הקשות בש”ס וקשה מאד להבין מה כוונתה. הקשיים נגרמים מכך שכל מה שכתוב בהו כתוב בצורה מרומזת וניסיונות להבין דברים כפי שכתובים אינו עולה בקנה אחד עם המציאות, לא רק זו שאנו מכירים, אלא גם זו שהחכמים הכירו בתקופתם. ננסה להביא את הדברים, לתת להם את הפירוש האסטרונומי האפשרי, אולם נציע לפרשם כעוסקים בדברים שאינם אסטרונומיה, אלא שיקולים שונים בקביעת לוח וכן מקור הסמכות לקביעתו.
למעוניינים – מאמר מבוא על קידוש החודש לפי הראייה הנחוץ להבנת הדיון כאן.
כמו כן, מוזמנים לעיין בספרי “הפטרה לעניין” – המביא פירוש וביאור לכל ההפטרות.
הצעתו של שמואל
לאחר שבעמוד הקודם נידונו שיקולים שונים בקביעת הלוח כולל כאלו שמאפשרים איום על העדים על מנת לסדר לוח שנה “נוח” יותר מכריז שמואל כי הוא יכול לתקן לוח שנה בעזרת חישובי גרמי השמיים. זו פעם ראשונה במסכת שמוזכרים ענייני החישוב, והאפשרות לדעת מתי יהיה מולד הירח, וכתוצאה מכך גם מתי הוא ייראה, ולא להסתמך על העדים בלבד.
“אמר שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה אמר ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל ידע מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור נולד קודם חצות או נולד אחר חצות א”ל לא אמר ליה מדהא לא ידע מר איכא מילי אחרנייתא דלא ידע מר”
רעיון זה של שמואל, שאולי שימש כדגם הבסיסי ללוח השנה הקבוע של זמננו עורר אז התנגדות. נראה שלא כפרו ביכולתיו של שמואל כאסטרונום אולם קביעת הלוח והזמנים היא עניין המסור לחכמי ארץ ישראל ולא לחכמי בבל ודבר זה עוד גרם מחלוקות גדולות בנושא הלוח.
ולכן אביו של רבי שמלאי (שהיה אמורא ישראלי ומשמש את משפחת הנשיאים מהם יצא גם רבי הלל נשיאה שתיקן את הלוח הקבוע) שואל אותו האם הוא יודע מה פירוש חלק מסוד העיבור. מכאן אנו למדים שענייני העיבור, שנים וחודשים וכל קביעת הלוח נשמרו בגדר סוד ואינם ידועים לכולם. שמואל אינו יודע מה משמעות הביטוי “נולד קודם חצות או נולד אחר חצות” ולכן נאמר לו שבגלל כך ובגלל ידע נוסף שחסר, אינו יכול להכין את הלוח. יש להניח שידע זה אינו ידע אסטרונומי שכן שמואל מעיד על עצמו שהוא מכיר שבילי רקיע כמו שבילי נהרדעא, אלא זה ידע מסוג אחר, ידע הנשמר למעטים בלבד ולכן הוא בחזקת סוד.
רבי זירא מפרש
“כי סליק רבי זירא שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש”
אמירה זו קשה וגם הפרשנים התקשו בה. רש”י מפרש שאם נראתה הלבנה הישנה בליל ל’ הרי שלא יקדשו את החודש בליל ל’. במצב כזה בית הדין גם לא יכול לאיים על העדים, כי אם יש כאלו שראו את הירח הישן, קידוש החודש ייראה בבירור כשקר. שימו לב שבמצב זה הירח נראה לפנות בוקר וקצת לפני הזריחה (התוספות מקשה בדיוק כך) וברור לכל שהוא ירח ישן. מאחר והירח מתכסה 24 שעות, אין אפשרות שייראה הירח אפילו בערב שיבוא (שהוא ליל 31) ולכן במצב כזה קידוש יום שלושים כראש חודש, שעות בודדות אחר שמישהו ראה הירח, יהיה אבסורד. אעיר כי במקרה והגיעו למצב שנראה הירח בעליל על ידי אנשים רבים, כבר התקלקלו חשבונות החודש במידת מה, וחובתם של אנשי בית הדין להתאים קידוש החודש גם באמצעות החישוב ולא לסטות יותר מדי ממנו, אחרת הדבר ייראה ויהיה ביזיון גדול לבית הדין.
סימן לאפשרות הראייה
וזו שאמר אבא אבוה דר’ שמלאי מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה למאי נפקא מינה אמר רב אשי לאכחושי סהדי
לחכמים יש מעין סימן. אם מולד הירח לפני חצות, הרי שייתכן ויראה לאחר השקיעה אולם אם הוא לאחר חצות, בידוע שאינו ייראה. רש”י מפרש חצות היום, בגלל המשך הגמרא ודברי רבי זירא בשם רב נחמן, אולם נראה יותר לפרש כי מדובר בחצות הלילה, שכן הערך המקובל לראיית ירח חדש, בוודאי בארץ ישראל הוא לפחות 18 שעות ואף מעט יותר (השיא העולמי עומד על כ-15 שעות בתנאים שאינם קיימים בארץ ישראל). יש לשים לב שבדף הקודם הופיעו כללי דחייה דומים לכלל לא אד”ו ראש, ואילו כאן מופיע כלל הדומה לכלל מולד זקן, ובגמרא זו רואים שלבים בהתפחותו של הלוח הקבוע. ולכן אם נפרש אמירה זו שלוקח כ-18 שעות לראות את הירח מחידושו, הרי שנוכל להעמידה על פשטה, אולם ברור לנו שגם שמואל ידע דבר פשוט זה.
העניינים מסתבכים
אמר רבי זירא אמר רב נחמן כ”ד שעי מכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא למאי נפקא מינה אמר רב אשי לאכחושי סהדי.
עד מימרא זו היה עוד אפשר להעמיד את דברי הגמרא על מובן אסטרונומי כלשהו, אולם לא כזה שיהיה סוד עבור חכמים אחרים ובוודאי לא עבור שמואל, אלא שכאן מגיעים הקשיים הגדולים. לפי רב נחמן הירח מתכסה במשך 24 שעות ואז אין אפשרות לראותו כלל. ערך זה קטן מהידוע לנו כיום אולם היינו עוד יכולים להתגבר עליו אלמלא ההמשך התמוה מאד, מדוע לאנשי בבל הוא מתכסה רק 6 שעות מהישן ו-18 מהחדש ואילו לאנשי ארץ ישראל 18 שעות מהישן ו-6 מחדש? הרי מהלך הירח אחיד למדי, ושיקולי סימטריה מחייבים שיתכסה 12 שעות מהישן ו-12 שעות מהחדש.
כמו כן דבר ידוע היה, גם באותה תקופה, שאין אפשרות לראות את הלבנה 6 שעות לאחר המולד ואף לא 12 שעות לאחר המולד. דבר זה היה ידוע מתוך ליקויי חמה שהיו בבוקר, ולעולם לא נראה הירח באותו ערב אלא רק למחרת. קשיים אלו מחפשים אותנו לפתרונות שהם יותר בתחום הרעיונות ופחות בתחום האסטרונומיה.
הרמז להבנה אולי תלוי בהבדל הגיאוגרפי, אבל ההבדל הגיאוגרפי בין ישראל לבבל הוא קטן, שעה אחת בערך (כ-15 מעלות רוחב) ואינו יכול להסביר פער כזה. מכאן רואים שאמירות אלו, וגם ההסברים שלהם, אינם דברים מפורשים אלא רמזי רמזים, והם אינם מתבארים לפי פשוטם ואכן מרבית הפרשנים מתקשים בהם ומעלים השערות שונות, אולם רובן אינן מתיישבות עם אפשרויות ראיית הירח בארץ ישראל או בכלל.
אולם בכל זאת מדברי רש”י אנו למדים על ההבדלי בין מזרח למערב וכן שלאחר 18 שעות הלבנה תיראה בכל מקום (כמובן רק סמוך לשקיעה). ודבר זה פותח לנו אפשרות הבנה כלשהי של הכוונה בדברים אלו.
גבולות העולם
להבנה נוספת יש להתחשב בגיאוגרפיה של גבולות העולם הידועים אז שנמתח מסין במזרח ועד קצה אירופה במערב – אנגליה ואולי גם מעט האיים הקטנים באטלנטי. טווח השעות של מקומות אלו הוא בערך 12 שעות וזה אכן כמחצית העולם. נראה לי לפרש, בבל וארץ ישראל אמנם סמוכות זו לזו אבל אחת מייצגת את המזרח והשנייה את המערב.
מעתה צריך להבין את הדברים כך. הירח מתכסה לפחות 24 שעות לכולם, אולם לכל מקום על כדור הארץ, ההתכסויות יהיו שונות. דבר זה תלוי כבר במיקום ההתחדשות ובמיקום הצופה. לצופה במזרח יש אפשרויות לראות ירח ישן שלצופה במערב אין, כי עד שמגיעה שעת זריחת הירח שם הוא כבר התקרב לשמש עוד יותר וכתוצאה מכך ראייה אחרונה שם הייתה יום קודם. כלומר גם אם בבל נראה הירח בבוקר, בישראל ייתכן שלא ייראה (שוב, ההפרש בין מקומות אלו קטן, וכל אחד מהם מייצג את מחצית היישוב שהיה אז).
באופן סימטרי, ייתכן ובמזרח לא נראה הירח החדש ואילו בישראל או מערבה לכך ייראה. אנשי המזרח יצטרכו לחכות עוד 24 שעות שלמות עד לראייה הראשונה שלהם.
לכן ראייה לאחר 18 שעות היא אפשרית, ממקום כלשהו ביישוב ( או בים). תמיד תהיה נקודה בה הירח סמוך לאחר השקיעה בן 18 שעות (ירח חדש או ישן), אולם מאחר ונקודה זו היא בודדת מקומות רבים יצטרכו לחכות לפחות עוד 24 שעות (ובקווי רוחב גבוהים, אפילו יותר) לאפשרות הראייה.
נראה שמה שכתוב בגמרא אינו מדבר על ראייה אחת, אלא על טווח הראיות האפשריות, בחודשים שונים, בהתאם למקום הגיאוגרפי של התחדשות הלבנה. אמנם המספרים עדיין אינם מדוייקים לגמרי, אולם מתקרבים לערכים הידועים לנו כיום (דברים דומים כתב גם הרשב”א).
מתי מתחלף יום?
פרשנים מאוחרים מבינים סוגיה זו כעוסקת בקו התאריך הבינלאומי, מושג שכמובן לא היה קיים בתקופת חז”ל, אבל עיסוק נרחב בו החל בסוף המאה ה-19 עם התחלת חלוקת העולם לאזורי זמן וקביעת שעה אחידה. מהסוגיה מנסים למצוא היכן עובר אותו קו עבור ההלכה לעניינים של שבת ויום טוב וזו סוגיה מרתקת בפני עצמה, אולם רחוקה מפשט הכתובים שאין להניח שהייתה להם סיבה לעסוק בה. לעניינו ניתן לטעון שטענת חכמי ארץ ישראל היא כי חישובים צריכים להיעשות רק לפי המצב בארץ ישראל ולא בבבל.
מהו סוד העיבור
ועדיין נשאר לנו להבין מהו אותו “סוד העיבור” והשערתי שאלו דברים שאינם בהכרח אסטרונומיים, אלא השיקולים המדוייקים של בית הדין, מתי לקבל עדים, מתי לדחותם, מתי לאיים עליהם על מנת לסדר את לוח השנה, ובעיקר הנחישות לשמר את הסודות האלו בקרב חכמי ארץ ישראל שם מתבצעת קביעת הלוח בפועל וגם זאת במסגרת מצומצמת מאד של חכמים ולא לכלל החכמים. במסכת ראש השנה עצמה רואים שדברים יסודיים בענייני הלוח לא מופיעים ולא נכתבים והידע נשמר בעל פה. דבר זה הוא גם על מנת למנוע אפשרויות של עדויות שקר, כפי שנרמז במסכת זו שחישוביםנצמרכים להכחשת העדים, וגם על מנת שלא כל אחד ייחשב לוח, וכך דוחים את נסיונו של שמואל, שנראה שמקבל עליו את הדין. אולם ויכוחים אלו על סמכות בית הדין המשיכו עוד מאות בשנים, עד המחלוקת הגדולה בין רס”ג לבין רבי אהרון בן מאיר (ראש הישיבות בארץ ישראל) בדין כלשהו בלוח העברי הקבוע, מחלוקת שדווקא הסתיימה בקביעתו של רס”ג, מבבל, וגרמה בין היתר, לפרסומם של אותם כללי עיבור, שהיו עד אז חלק, אבל לא כול, “סוד העיבור”
