למה בהוצאה עצמית

אחת השאלות שאני נשאל על ידי כל מי שרואה את הספר, היא למה הספר הכל כך יפה ומכובד הזה, יצא בהוצאה עצמית ולא דרך הוצאה גדולה. התשובה בקצרה היא שדווקא בגלל שהוא יוצא בהוצאה עצמית הוא כל כך יפה ומכובד. בהוצאה מסחרית זה לא היה קורה.

עכשיו נספר את הסיפור במלואו. לא עשיתי הרבה ניסיונות לפנות להוצאות וכמובן שעד היום אני מהרהר בשאלה “מה היה אילו?”. מה אם הייתי פונה לעוד כמה הוצאות, מה אם הייתי עושה יותר שינויים לפני הגשת כתב היד. לשאלות אלו לעולם לא תהיה תשובה, הבחירה כבר נעשתה.

הספר התחיל את ימיו כמאמרים בודדים על ההפטרה שפרסמתי באתר שלי מדי שבוע בשבוע. בכתיבה באתר הסגנון שונה מאד וגם אין חובה וצורך לשמור על אחידות. כתב היד המקורי היה למעשה העתק הדבק של כל המאמרים מהאתר לתוך ספר לפי הסדר הנכון וככזה הוא נשלח לאיש הוצאה, כדי שיחווה דעה, בתוספת הסבר מפורט שמדובר בהעתקה מחומר גלם ושצריך עריכה על מנת להפוך אותו לספר, בעיקר בשביל האחדה ושינוי הסגנון. עריכה שחלקים גדולים ממנה אני אעשה וחלק יצטרך לעשות העורך מטעם ההוצאה.

התשובה שהתקבלה היא כזו, והיא בעיני סבירה ומכובדת.

גדי שלום, סליחה על העיכוב מעבר למתוכנן. עברתי על כתב היד שלך. כפי שכבר כתבתי לך יש לנו בצנרת ספר על הפטרות. מעבר לזה, אני לא מאוד בטוח שהז’אנר הזה יכול להצליח ושהוא באמת מעניין קהל רחב. אחרי זה, אתייחס לכתב יד שלך. ניכר שהוא פונה למעגל קוראים שקרוב אליך והרושם הוא שזה נכתב כבלוג, נשלח במייל לרשימת תפוצה או כגון זה, ולדעתי כספר זה פחות עובד. בקיצור, אני לא חושב שזה מתאים לנו, לפחות לא בינתיים. צר לי…

דרך יפה ונחמדה להגיד לא ובכל מקרה אם הוצאה כבר עובדת על ספר דומה, אז ברור שהיא לא תקבל ספר נוסף באותו נושא באותו זמן. אבל בין השורות למדתי מהתגובה כמה וכמה דברים. הראשון הוא שהוצאות מסחריות היו שמחות לקבל את הספר “לעוס” ומעובד יותר. קצת הצחיק אותי שאני רושם במכתב המלווה לספר שזה נכתב כבלוג באתר מדי שבוע ומקבל את זה בתור תשובה. ברור שבפני עצמו זה לא עובד ונדרשת עבודה. לפעמים קשה לראות פוטנציאל מחומר גלם ומי שמגיש כתב יש צריך לקחת זאת בחשבון. בפועל עכשיו, אני יודע שהנושא עובד מצוין בתור ספר, אבל הוצרכה לכך עבודה רבה.

עניין שני הוא שבתשובה יש אוקסימורון. מצד אחד לא בטוחים שיש לז’אנר קהל רחב אך מצד שני עובדים על ספר בנושא דומה. המסקנה הייתה, שכאשר מישהו משלם להוצאה את הסכום הדרוש להדפסת ספר, להוצאה כבר פחות איכפת כמה קהל יעד יש מאחר והיא לא לקחה את הסיכון והעלות ומתפקדת יותר כבית דפוס וכספק שירותי הפצה ומכירה. אין זה סוד שספרים רבים בהוצאות מסחריות יוצאות בהשתתפות ומימון של המחבר. הדברים לא מפורסמים ואף מובלעים, אבל זה המצב.

עד כאן הכל בסדר והבנתי שיש לי שלוש אפשרויות. הראשונה לשלוח את כתב היד לעוד הוצאות. לא ראיתי בכך הרבה טעם, אולי זו הייתה טעות. בסופו של דבר ייתכן ובאחת מהן היו מסתכלים יותר רחוק. האפשרות השנייה הייתה להביא את הספר למצב שהוא כבר יותר ספר אחיד ומסודר ולכן יתאים גם לאותה הוצאה, או להוצאות אחרות. הפיכת הספר לערוך יותר מצריכה תשלום לא מבוטל לעורך. למעשה זו ההוצאה המרכזית בספר. הבנתי שאם אני כבר עושה את ההשקעה הזו, אין לי סיבה לפנות להוצאה במצב כזה כמעט כל ההוצאות הכספיות עלי ואילו רוב הרווחים הולכים להוצאה. אכן במידה וההוצאה מקבלת את כתב היד ולסופר אין הוצאות, הרי שfדאי לפרסם דרך הוצאה ולהסתפק ברווחים צנועים, אולם גם לשאת בהוצאות וגם לקבל רווחים זעומים מכל ספר, לא התאים לי כלל. מאחר והספר ממילא שייך לספרי עיון שמקומם בחניות הספרים מדולדל מאד וכמעט תמיד מאחורה במפינה ניחדת, אלא אם מדובר בספר של סלב, הנושא של חוסר נוכחות בחנויות פחות הדאיג אותי.

אציין שמי שמאד מעוניין להוציא דרך הוצאה יכול לשקול שכירת עורך פרטי לפחות למעבר ראשוני על הספר וביצוע תיקונים נדרשים ומתן הערות והארות על מנת להביא להוצאה כתב יד “לעוס” יותר. זה בהחלט יכול לעזור לכתב היד להתקבל ולפעמים יש בכך כדאיות.

מעבר לתוכן ששלחתי בכתב היד, הרגשתי שאני רוצה בספר עוד משהו שיתן ערך מוסף לקורא. אקסטרה שאין בספרים אחרים. הבעיה באקסטרות היא שהן עולות עוד כסף ולא מעט, והבנתי שהוצאה תרצה להימנע מדברים כאלו, כאשר גם ככה הספר עבורה הוא סיכון (עוד הרבה לפני ימי הקורונה, כאשר מפעם לפעם הוצאות אכן לקחו סיכונים). לי היו תוכניות מגוונת לאקסטרות, ובפועל יצא שילוב של איורים (תוספות נכבדה לעלות) וקטעי העשרה בנושאי ידע כללי (שהוסיפו עלויות לעריכה ולהדפסה). להוצאה מסחרית, זו יכולה להיות תערובות משונה מדי – פירושים על ההפטרות עם קטעי מדע ואיורים של זאב וכבש? אבל עבורי, שילוב זה מייצג את המהות שלי, בתור אדם שהמון דברים מעניינים אותו והוא עמל ללא הרף לשלב ולקשר בין תחומים שונים. מכאן הבנתי שאין לי ברירה אלא להוציא את הספר בעצמי ולקבל שליטה מלאה על כל התהליך. למשל, כך גם לגבי הכריכה. כמה “סיי” יש לי כאשר אני עם הוצאה? אני מניח שאפשר לתת וטו על כריכה ומתחשבים בדעת הסופר, אבל עד כמה? ומה לגבי עובי וסוג הנייר ואיכות ההפקה (רציתי נייר קרם וסימניית שרוך, עוד עלויות לא קטנות)? סביר שהוצאה לא תממן דברים אלו, ואני בהחלט מסוגל להבין למה.

עכשיו כמה חודשים אחרי שהספר יצא לאור ונמכר יפה מאד בהתחשב בקורונה ובמיעוט דרכי ההפצה והאפשרות לפגוש אנשים, אני טרם יודע אם צדקתי או לא, אבל אני בטוח שאם הייתי מוציא את הספר בהוצאה מסחרית, לא היה יוצא הספר הזה, אלא ספר אחר, וכנראה פחות מוצלח. ולכן למרות ההוצאה הנכבדת, שאמנם מתחילה לאט לאט להחזיר את עצמה, אני שמח שבחרתי להוציא את הספר שאני רציתי, בדיוק כמו שרציתי, ללא שום פשרות וויתורים.